רש"י על חולין כ״ו א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ו ע״א:א׳ רש"י על חולין כ״ו ע״א:ג׳ »

2 וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: תֶּמֶד שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּלְבַסּוֹף הֶחְמִיץ – קָנָה מַעֲשֵׂר. מַאי טַעְמָא? אִיגַּלַּאי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּפֵירָא הוּא.

פירוש רש"י על חולין כ״ו א:ב׳

2 קנה מעשר - ומי שהמעות בידו יכול לאכלו חוץ לירושלים מפני שנתחללו על התמד דאילו לא החמיץ הוו הנך מעות קיימי בקדושתייהו ביד המוכר:

3 איגלאי מילתא - דבשעת לקיחה פירא הוה דנכנס בהם כח החרצנים אלא שעדיין לא נגמר וחילול מעליא הוא שאם לא היה יין בחרצנים לא היה מחמיץ לעולם:

« רש"י על חולין כ״ו ע״א:א׳ רש"י על חולין כ״ו ע״א:ג׳ »